אין ספק שלבולמי הזעזועים באופניים יש תפקיד חשוב מאוד באיכות החוויה שהאופניים שלנו מספקים לנו, הם משפיעים על היכולות שלנו בשטח בצורה קריטית, עוזרים לצלוח מכשולים טכניים ולשמור על אחיזה בתנאים קשים. המבחר של הבולמים היום כל כך גדול שזה כבר מבלבל: קפיץ? אוויר? ציר 15? קשימה? רוקשוקס? פוקס? כמה להוציא? במה לבחור?
באמת שההתעסקות הזו בציוד ובבולמים, היא מוצדקת לאור השפע הטכנולוגי. עדיין, תמוה בעיני, למה כל כך הרבה רוכבים מוותרים על בולם הזעזועים הכי טוב בעולם. כבר יש להם אותו, והם פשוט לא משתמשים בו… לא חבל?
רוכבים וחברים יקרים, מערכת השיכוך הטובה והמתקדמת בעולם היא הגוף שלנו. הידיים והרגליים, ושום טכנולוגיה לא תצליח להגיע ליכולות המובנות אצלנו. הבעיה היחידה היא שרוכבים רבים מוותרים מראש. אני דווקא לא נגד אופני שבילים ארוכי מהלך, ורוכב בעצמי על אופניים עם 160מ"מ – אבל מה הם ה-160 מילימטרים המסכנים האלו, לעומת בערך 400-500מ"מ שיש לי בידיים, ואותה כמות בערך – ברגליים. בולמי הזעזועים שיש לנו על האופניים צריכים רק לתת את התוספת השולית לעבודה נכונה עם הגוף.
- רוצים לקבל עוד טיפים טובים על אופניים? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלי
- למידע על הדרכת אופניים טכנית
בתמונה הבאה אני בזמן תחרות בפארק קנדה- "הבולמים עובדים"! (המשך המאמר מתחת לתמונה).
הטעות הנפוצה ביותר שאני רואה אצל רוכבים ביער, והיא מפתיעה אותי עדיין כל פעם מחדש – היא פשוט לשבת על האופניים בקטעים טכניים או בסינגלים. ברגע שאתם יושבים, ויתרתם על 90% מהיכולת הטכנית שלכם.
הטעות הנפוצה השניה, היא שכן עומדים, אבל הגוף קשיח – מרפקים וברכיים נעולים ולא דינמיים. השאיפה היא להיות דינמיים וזורמים, ולתת לאופניים לנוע בחופשיות מתחת לגוף – להוריד מהם משקל כשצריך לאפשר להם לספוג את השטח, ולדחוף אותם כדי להשיג יותר אחיזה.
הדרך הנכונה ללמוד להשתמש בבולם החדש והמדהים הזה, היא להתחיל כל קטע טכני בעמידת מוצא נוחה, גמישה ודינמית. המרפקים צריכים להיות כפופים ומופנים קצת כלפי חוץ, והברכיים עם כיפוף קל וגמישות – ממש כמו…. בולם זעזועים!
אם הנושא הזה חדש לכם, הדרך הנכונה לעבוד ולהתרגל להשתמש בגוף כבולם זעזועים היא קודם כל להיות מודעים לעניין. אחרי שעברנו את מכשול המודעות העצמית, בקלות אני מקווה, תנסו לעבוד על הדינמיות הזו דווקא בקטעי רכיבה קלים ומוכרים. תתרגלו איפה שנוח ואתם לא צריכים להתרכז ב"הישרדות", ותנו לגוף שלכם להטמיע את העניין בהדרגה.
תזכרו תמיד להיכנס לעמידת מוצא לפני ירידה ומעברים טכניים, וכדאי גם לחזור שוב ושוב על קטעים שבהם לא הרגשתם זרימה מספיק טובה.
כמעט בכל כתבה שלי, אני מוצא סיבה להמליץ על הפאמפ טרק כמכשיר אימון, פשוט כי הוא כל כך טוב! גם כאן, תנו כמה קפיצות לפאמפ טרק הקרוב אליכם – לא תהיה לכם ברירה אלא לאמץ עבודת גוף נכונה כדי להתקדם, וכל מה שתלמדו שם יבוא אתכם לשטח, באחריות.
עמידת המוצא והעבודה הדינמית הם משהו שבו כל רוכב מפתח סגנון קצת אינדיבידואלי, למרות שהעקרונות דומים וצריכים להיות טבעיים לכל רוכב הרים.
בסרטון מטה, תראו את אחד מרוכבי הדאון היל המפורסמים בעולם, סדריק גרסיה. שימו לב כמה עבודת גוף הוא משקיע על מנת לשמור על הזרימה והמהירות המטורפת, למרות שהוא על אופני דאון היל עם רכיבי "קצה" ומהלך מתלה של 200 מילימטר. האופניים לא עושים את העבודה בשבילו (מומלץ לראות פעם אחת, להרים את הלסת מהרצפה ואז לצפות פעם שנייה).
עד כאן על בולם הזעזועים הטוב בעולם – ותתחדשו!
