תפריט

רוצים לפרוץ גבולות? הסוד בצעדים קטנים!

איך לעשות דרופים גדולים על אופני הרים? לשפר מהירות? לרדת ירידות תלולות במיוחד ואיך להתקדם בכלל ביכולת? במאמר הזה נסביר כיצד להשתמש בצעדים קטנים להצלחה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

מאת: טל רוזוב

כולם רוצים להשתפר ברכיבה

כשאני רוכב בשטח, גם בהדרכות וגם מחוץ אליהן, אני שומע רוכבים רבים מדברים על הרצון שלהם להשתפר. הרצון לשיפור יכול לבוא לידי ביטוי במהירות גבוהה יותר, בתחושה בטוחה יותר, בשחרור של דרופים גדולים יותר ועוד מגוון אפשרויות, כל רוכב וההעדפה שלו. האמונה הרווחת היא שכדי להשתפר חייבים לפרוץ מחוץ אל "תחום הנוחות", אך אני טוען שהנחה זו היא מוטעית ואף מסוכנת.

אוהבים את המאמרים באתר? הירשמו כאן לניוזלטר וקבלו עדכונים על מאמרים, טיפים אירועים והדרכות ישר לדוא"ל.

[singlepic id=33 w=320 h=240 float=center]

מדוע צריך להיזהר עם היציאה מ"תחום הנוחות"

בני אדם הם יצורים מתקדמים, עובדה שאנחנו מייצרים אופני שיכוך מלא וגם יודעים לרכוב עליהם, או לקרוא מאמרים באינטרנט. עדיין, יש לנו מנגנון קדומני משותף עם כמעט כל בעלי החיים – מנגנון "הילחם או ברח" או כפי שהוא ידוע יותר בלועזית Fight or Flight.

למה אני מספר לכם את זה? כי המנגנון הזה מופעל כשאנחנו בלחץ והמוח מרגיש שהוא בפינה מסוכנת והוא חייב לעשות הכל כדי לצאת ממנה. זה בא לידי ביטוי פיסיולוגי שהוא אחד מהשניים: או קיפאון, או הסתערות מטורפת ומלאת אדרנלין בכל הכוח. בשתי האופציות כל מה שקשור למוטוריקה עדינה ושליטה טכנית הולך לפח, שני דברים שאתם לא רוצים לוותר עליהם כשמנסים אלמנט חדש.

הנה כמה תסריטים אפשריים שקורים סביב דרופים- אם אחד מהם קרה לכם, דעו שמנגנון "הילחם או ברח" נכנס לפעולה:

  • הגעתם לדרופ חדש, החלטתם לנסות אותו למרות שהדופק בשמיים, הידיים רועדות ואין לכם מושג איך תצאו מזה – יצאתם לדרך אך רגע לפני הדרופ נחתתם על הברקסים בכל הכוח ובשניה האחרונה הצלחתם לעצור. המנגנון עבד.
  • הגעתם לדרופ חדש, החלטתם לנסות אותו למרות שהוא מפחיד, עזרתם מספיק אומץ ויצאתם לדרך- יהיה מה שיהיה! יצאתם לאוויר ומשם לא ברור לחלוטין מה קרה, אבל זה הסתיים בהרבה קרקושים, ענן אבק ובמקרה הטוב חבלות קלות. המנגנון עבד.
  • הגעתם לדרופ חדש- החלטתם שהיום זה היום ואין מצב שאתם לא הולכים על זה, שיחררתם את הדרופ, איכשהו נחתתם בשלום וזעקת המלחמה והכיבוש המוצלח צולחת את היער- יששש!!!! הצלחתי!!!!  אין לכם מושג איך ואתם לא מתכוונים לנסות לברר שוב, סימנתם V ושרדתם. המנגנון עבד.

מה דעתכם על התסריט הבא במקום?

  • הגעתם לדרופ חדש, הוא נראה קצת גדול ומעלה חשש. לאחר בדיקה שניה הבנתם שהוא במסגרת היכולות שלכם, ניתחתם מה צריך לעשות, יצאתם לנסות את הדרופ בצורה רגועה ובשליטה, זה עבד יפה, ניסיתם עוד פעם או פעמיים, היה כיף והמשכתם ברכיבה.

איזה מהתסריטים לדעתכם עדיף? אז מה עושים? מתאמנים על אלמנטים חדשים בלי לחץ ובלי תחושת הישרדות!

אבל צריך להתקדם איכשהו- איך עושים את זה?

המפתח להתקדמות נכונה הוא: צ ע ד י ם   ק ט נ י ם.

במקום לפרוץ את תחום הנוחות שלכם ולהפעיל את מנגנון Fight or Flight, למה שלא תרחיבו את התחום הזה לאט לאט ובקצב שלכם, בבטחון ובשליטה? זה מאוד פשוט.

כשאנחנו בשליטה מלאה על האופניים, המוטוריקה העדינה שלנו והיכולת הטכנית עובדות, משאירות אותנו בתחושת נוחות ומונעות בעיות מיותרות. אנחנו תמיד רוצים ללמוד מתוך הבנה ולא מתוך אומץ. לנסות מתוך תחושת שליטה ולא מתוך תחושת הישרדות.

לכל אחד ואחד יש את קצב ההתקדמות האישי שלו, אבל אם נישאר רגע בדוגמא של הדרופים, אז הצעדים הקטנים יהיו למשל:

  • ללמוד טכניקת דרופים בסיסית.
  • לעשות דרופים עד גובה הברך 100 פעמים בהצלחה.
  • לעשות דרופים עד גובה המותן 100 פעמים בהצלחה.
  • כשתגיעו לדרופים קצת גבוהים יותר, הגוף שלכם כבר יכיר את ההרגשה העקבית של להצליח בדרופים, ותבינו שכל ההבדל הוא עוד תוספת גובה קטנה.

לרובנו המכריע אין יכולת לעבור מנסיון בדרופים של 50 ס"מ לדרופים של 2 מטרים ולא להיכנס לפניקה- זה צעד גדול מדי!

שיטת הצעדים הקטנים נכונה לכל תחום טכני אחר. רוצים להיות מהירים יותר? הגבירו את המהירות קצת בכל פעם. רוצים לרדת ירידות תלולות? הגדילו את השיפוע רק קצת בכל פעם.

תנו לעצמכם להבין שטכניקה נכונה מאפשרת הצלחה, ובשביל טכניקה נכונה אנחנו צריכים להיות רגועים ונינוחים. צעדים קטנים מקדמים אותנו רחוק יותר ממה שתוכלו לדמיין. נכון, זה דורש סבלנות, והתמדה. אבל זה דווקא תהליך כיפי, השיפור מובטח והסיכון לפציעות פוחת באופן משמעותי.

למצוא את תחושת העקביות לפני שמתקדמים

בסרטון הבא, אני בודק דרופ חדש. נכון שהוא לא למתחילים בדיוק, אבל גם לא מטורף. עדיין, אני רוצה לראות איך הוא מרגיש ולוודא שאני עושה אותו הכי טוב שאפשר. פעם הנחיתה קצת קצרה, פעם הידיים והרגליים קצת נעולות מדי ובסופו של דבר אני עושה את הדרופ בצורה משביעת רצון (מבחינתי). האפשרות לעבוד רגוע נותנת לי לנסות שוב ושוב את אותו אלמנט, ללמוד אותו היטב, ובפעם הבאה לגשת לאלמנט דומה או קצת קשה יותר בקלות.

תחושת העקביות היא שנותנת לי ביטחון, ואת התחושה הזו בונים בצעדים קטנים והרבה תרגול.