אני עולה על האופניים בשני כובעים, או קסדות במקרה שלנו – פעם אחת בדמות המדריך ופעם שניה בדמות הרוכב. בשני המקרים אני מוצא דבר אחד זהה, תמיד אפשר ללמוד כישורים חדשים, לשפר את מה שאנחנו כבר יודעים ולשאוף להגיע לרמה יותר גבוהה בעתיד.
ברטרוספקטיבה אני יכול גם להגיד שבכל שנה אני יכול להסתכל אחורה ולדעת בוודאות כי בשנה האחרונה הייתי טוב יותר מאשר בשנה שלפניה.
גרף השיפור שאני מדבר אליו ואפרט עליו בפרק הראשון בהרחבה הוא הבסיס לספר ומבחינתי גם הבסיס לספורט הנפלא של אופני הרים. חשוב להבין שגרף השיפור אינו מקרה, אינו עניין של מזל ואינו קורה מעצמו רק כי אנחנו רוכבים הרבה שנים. כן, אם רק נרכב הרבה בוודאי שנחוש בשיפור כלשהו לאורך זמן, אך הוא יהיה מוגבל, לכן ההצעה שלי כמו גם הנחת היסוד לספר שלפנינו היא שאנחנו כרוכבים שואפים להשתפר, רוצים להבין איך בונים את התהליך וגם מתכוונים להקדיש לכך זמן ותשומת לב.
כדי לבנות תהליך שיפור נכון, בטוח ומשמעותי חייבים להתחיל מהבסיס. בפרק הזה אני ארצה שתבינו את הקשר בין הטכניקות השונות כדי שתוכלו להצליח ולא להיתקל בתסכולים מיותרים שמקורם בדרך כלל מגיע מחוסר בבניית בסיס או הבנת הקשרים האלו.
עד כמה חשוב הבסיס הטכני
דרך שתי דוגמאות, אני עומד לגלות לכם סוד של המקצוע. שניים מהקורסים הפופולריים ביותר לטכניקת רכיבה שאנחנו מציעים הם קורס הסיבובים וקורס הדרופים. למה? סיבובים כנראה כי עוד לא המציאו שביל שממשיך רק בקו ישר ודרופים כי השאיפה לזרימה מהירה וקצת זמן אוויר היא כנראה עניין שמובנה אצלנו הרוכבים, אך פוטנציאל הנזק גם הוא קיים.
בשני הנושאים האלו, מרבית הבעיות שרוכבים גוררים איתם, לעתים כבר שנים, נובעות מבסיס טכני שגוי. ללא הבנה עמוקה ויישום מדויק של הבסיס הטכני, קשה עד בלתי אפשרי להתמודד עם טכניקות מתקדמות.
הבעיה? כולם רוצים לרוץ ישר אל הדברים ה"מתקדמים". אך חשוב להבין, רוכב מתקדם הוא רוכב עם שליטה מעולה בטכניקות הבסיס ורק אז הוא מוסיף עוד מספר כלים שניתן ליישם מתוך כך.
אז כמה תשומת לב אפשר כבר לתת לבסיס? לעמידת המוצא ולדברים הפשוטים? כמה שיותר ולמעשה עד אינסוף. כן, אינסוף תשומת לב.
בסיס טכני טוב מאפשר לנו יציבות ושליטה באופניים, בלעדיו קשה מאוד להסתדר בכל תוואי שטח מאתגר ובכל מיומנות מורכבת.
בהקדמה הזכרתי את שומס מארצ' שאיתו אני עובד לא מעט. באחד הכובעים שלו נכון להיום, הוא מאמן הטכניקה של נבחרת ארצות הברית באופני הרים. האתלטים שהוא מאמן הם מהחזקים בתחום, התחרו באולימפיאדה בריו ובאליפויות עולם מרובות, בקיצור, רוכבים מיומנים שכבר יודעים דבר או שניים. עדיין, בכל אימון נבחרת, לפחות עשר דקות מוקדשות לבסיס הטכני. לא מוותרים.
למעשה, ככל שהרכיבה שלכם מתקדמת, ככל שתרצו להיות יותר מהירים, לרכוב במסלולים יותר תלולים ולהגיע לתוואי שטח יותר אתגרי – כך תצטרכו לשוב ולבקר את הבסיס הטכני. לא כדי לבדוק שלא שכחתם… אלא כדי לשייף ולשפר את היכולות שלכם ולהגיע לרמות דיוק ומיומנות גבוהות אשר ישרתו את השלב הבא ברכיבה.
אחד מענפי הספורט הכי טכניים ומאתגרים בעולם אופני ההרים הוא הדאון היל. בתחרויות האלו כל מה שצריך הוא להתחרות כנגד השעון במורד ההר. מי שיורד הכי מהר, מנצח. פשוט.
רק שהמסלולים לא מרחמים על המתחרים. גינות סלעים, שיפועים חדים, תנאים ללא אחיזה בבוץ או באבק, קפיצות ענקיות וסיבובים חדים – כולם מושלכים על הרוכבים בקצב של צרורות.
מצד שני, אם תשימו לב פעם לכלים הטכניים שאותם רוכבים מפעילים, תשימו לב שרובם בסיסיים. בתחרויות דאון היל פחות חשוב להפגין יכולות וירטואוזיות ופשוט צריך לרכוב מהר.
עמידת מוצא, שליטה בבלימה, טווחי תנועה, שיווי משקל – אלו מרבית הכלים שרוכב דאון היל צריך כדי להצליח, רק שהוא חייב לשלוט בהם בצורה מושלמת.
פירמידת הטכניקות
אני ממליץ להסתכל על אוסף התנועות והטכניקות שאנחנו יודעים ללמוד ולבצע על האופניים באופן היררכי. המבנה הוא לא בדיוק פירמידלי, אך בהחלט יש טכניקות בסיס ויסודות לרכיבה שעליהם ניתן לבנות יכולות נוספות.
בדיוק כמו בניין, ככל שהיסודות יותר עמוקים, חזקים ורחבים, כך אנחנו יכולים להעמיס עליהם יותר.
הבסיס הטכני מורכב משלוש מיומנות בעיקר:
- עמידת המוצא יחד עם טווחי התנועה שלנו על האופניים שמאפשרים לשמור על שיווי משקל.
- היכולת שלנו לשלוט במהירות אם על ידי בחירת הילוכים או בלימה נכונה.
- המבט המנחה שמנתח את השטח ומאפשר לנו לנווט ולהתכונן אל המכשול הבא.
את שלושת המיומנות האלו נבקר בהמשך כשנדון במשולש השליטה בהרחבה.
לאחר מכן אנו ניגש למיומנות שמגלמות בהן עליה ברמת האתגר: בעיקר סיבובים ומעבר מכשולים. טכניקות אשר דורשות מאתנו הפרדה בין תנועות האופניים לתנועות הגוף במידה רבה.
משם רמת האתגר הבאה תהיה מהירות גבוהה יותר ולאחר מכן קפיצות וזמן אוויר יחד עם היכולת לנתח את השטח ולבחור קוים תוך כדי תנועה גם בשביל שאינו מוכר לנו.
המבנה הפירמידלי של טכניקות הרכיבה הוא הדימוי המושלם במקרה שלנו, טכניקות הבסיס מהוות את היסוד ליכולת שלנו להתקדם וליישם טכניקות מתקדמות יותר. כמו במבנה פיסי, ככל שהיסודות עמוקים ורחבים יותר, כך יש לנו בסיס איתן לבניה כלפי מעלה.
ככל שהיסודות שלנו צרים ורעועים יותר, כך ניתקל בבעיות שונות כאשר ננסה "להעמיס" טכניקות מתקדמות יותר.
חשוב להבין: מרבית הבעיות שנחווה ביישום טכניקות מתקדמות כמו סיבובים, קפיצות או ירידות תלולות – נובעות מטכניקות בסיס שגויות. מיעוט הבעיות נובע מטעויות של תזמון או קוארדינציה.
להפוך את השיפור למטרה
כולנו היינו רוצים להתחיל לרכוב בגיל 8, כשקל לספוג ידע ומיומנות ואין פחד מלנסות דברים או מליפול. בשביל רבים מאתנו, הרכבת הזו כבר מזמן עזבה את התחנה… אבל זה בסדר גמור!
אני מדריך רוכבים מנוסים ומתחילים, אך חלק מאותם המתחילים נמצאים בשנות ה-40, 50 וגם 60 לחייהם. אני התחלתי לרכוב על אופני הרים כספורט משמעותי בגיל 24 – לא מבוגר אך כבר לא ילד קטן.
אחד הדברים שאני מוצא במשותף לי ולרוכבים בוגרים אחרים הוא גרף למידה איטי. היכולת שלי להתקדם במיומנות הרכיבה אינה בין רגע, גם מתוך החשש לעשות משהו לא נכון ולהיפצע וגם כי ככל שאנחנו מתקדמים בגיל, אנחנו לומדים לאט יותר.
גרף התקדמות איטי עלול להיות מתסכל אם אנחנו ננעלים על מטרות רחוקות כמו למשל מסלול קשה במיוחד או קפיצה גבוהה מאוד, אך אם נהפוך את גרף השיפור עצמו למטרה – נתחיל ליהנות מהתהליך ולקצור פירות מאוד מהר.
אחד הקורסים הפופולריים ביותר שאני מדריך הוא קורס הדרופים – בוא אנחנו לומדים איך לזרום מדרגת סלע גבוהה מבלי להאט ולנחות עם שני הגלגלים יחד. לא מפתיע שזו טכניקה מבוקשת, ראשית כל זהו סוג מכשול שאנחנו מוצאים הרבה בשטח! מעבר לכך, כולם רוצים להרגיש גיבורים לרגע, להתחבר קצת לסרטי האקשן ולהרוויח זמן אוויר. לחובבי האדרנלין זו שאיפה טבעית ומובנת.
כאשר שואלים אותי איך הגעתי לביצוע של דרופים בגובה של שני מטרים ויותר, אני מחלק את התשובה שלי לשניים.
- זה לקח לי הרבה זמן! מספר שנים אפילו. בשנים האלו וידאתי שאני מפתח מיומנות, מדייק את הטכניקה ובונה את הביטחון בעצמי ובמיומנות שפיתחתי יחד.
- מעולם לא קבעתי מטרות משוגעות, אך היום אני עושה דברים שפעם לא האמנתי שאעשה. איך זה קורה? הפוקוס הוא על השיפור. לא חייבים לחלום על לקפוץ 10 ליגות במכה ולהיות מתוסכלים כשזה לא קורה, אלא להתמקד כל פעם בשיפור הקטן הבא, ליהנות מהסיפוק שבא איתו ולתת לעצמנו להגיע רחוק בצעדים קטנים.
שיטת ארגז הכלים
לכל מקצוע ובכל תחום עשייה יש ארגז כלים. לפעמים זה ארגז של ממש עם כלים אמתיים, כמו למשל המסור והפטיש של הנגר, לפעמים הכלים הם מיומנויות מנטליות כמו שפת קוד למתכנת או נוסחאות מתמטיות למהנדס ולפעמים הכלים הם מנטליים כמו נחישות וביטחון ללוחם או לספורטאי.
אותו הכלל גם בספורט, ורכיבת הרים לא רק שאינה יוצאת מן הכלל, אלא כוללת את כולם. האופניים שלנו הם כלי שצריך להיות מכוון ומותאם לפעילות, המיומנות שלנו צריכות להיות מצוינות כדי שנוכל להשתמש באופניים וכלים מנטליים כמו נחישות וביטחון הם חלק קריטי ברכיבה אתגרית.
אני אוהב לחשוב על הרכיבה בשיטת ארגז הכלים כדי לבדוק גם את עצמי וגם את המודרכים שלי אם בפיתוח מיומנות חדשה או שיפור מיומנות קיימת.
בזמן התנועה שלנו קדימה על השביל, אנחנו למעשה יוזמים מפגש עם "בעיות" שעלינו לפתור תוך כדי אותה התנועה. ל"בעיות" ברכיבה אנחנו קוראים מכשולים או אלמנטים טכניים. למשל סיבוב חד, ירידה תלולה או עליית סלע, לכל אחד פתרון ספציפי שאנחנו צריכים לשלוף מארגז הכלים.
ככל שאנחנו מתקדמים ברמת הרכיבה, אנחנו נרצה לשפר את ארגז הכלים בשלוש דרכים:
- להגדיל את כמות הכלים! נתחיל לבנות את ארגז הכלים שלנו עם טכניקות הבסיס שכבר יאפשרו לנו להתמודד בכבוד עם שבילים ברמת קושי סבירה, אך משם נרצה ללמוד כלים נוספים ולהכניס אותם לארגז. קפיצות, הרמות גלגל, בלימות חירום, סיבובים… כל כלי חדש יעזור לנו לפתור מכשולים על השביל, לייצר חוויה עם יותר זרימה ולצאת לרכיבות עם בטיחות משופרת ותחושת סיפוק מוגברת.
חשוב לזכור את פירמידת המיומנות ולבנות את ארגז הכלים מהבסיס כלפי מעלה. - להשתמש בכלים שרכשנו! האמרה באנגלית היא Use it or lose it והיא מאוד נכונה במקרה שלנו. המיומנות שלנו, בדיוק כמו כלי עבודה, צריכה להיות בשימוש. המפתח השוודי נמצא בתחתית ארגז הכלים ולא נעשה בו שימוש כבר שנה? כנראה שהוא החליד, אולי הוא לא תקין ואנחנו לא יודעים וישנה אפילו האפשרות שבכלל שכחנו שיש לנו אותו. אותו העקרון תופס לגבי המיומנות שלנו. כל טכניקה שנרכוש צריכה תרגול ושיפור, האלטרנטיבה היא רגרסיה.
חשוב לזכור שמיומנות הופכת להרגל ברמה בסיסית רק אחרי לפחות 20 שעות של תרגול ממוקד, כל עוד המיומנות שלנו איננה טבע שני, היא דורשת תרגול.
לדוגמא: אם תתאמנו כמה שעות על הרמת גלגל, אך לאחר מכן לא תשתמשו בטכניקה במשך חצי שנה, תצטרכו לשחזר חלק מתהליך האימון, אולי לא מנקודת ההתחלה ממש – אך אחורה יותר מהנקודה שבה הפסקתם.
כל כלי בארגז הכלים שלנו ידרוש מאיתנו תשומת לב רציפה כדי שנשמור אותה הכשירות הספציפית. - ללמוד לשלוף את הכלים הנכונים בהתראה קצרה! רכיבת אופניים מצד אחד היא ספורט מאוד מנטלי ומצד שני בסינגלים אין לנו את המותרות של זמן לחשוב. ככל שנלמד לזהות את השטח והמכשול שלפנינו מוקדם יותר וליישם את הטכניקה המתאימה לאותו מכשול מהר יותר, כך נוכל לרכוב יותר מהר ויותר בבטחון.
כלומר, המיומנות שלנו אינה מורכבת רק מהכלים שיש לנו בארגז, אלא גם מכמה מהר אנחנו יודעים לשלוף אותם ולהשתמש בהם תוך כדי תנועה. הזריזות הזו היא מיומנות בפני עצמה.
לדוגמא: נניח שאנו מבינים ויודעים ליישם טכניקת סיבוב בצורה טובה בשטח סטרילי כמו מגרש כדורסל כאשר התנאים לטובתנו, בנינו את המסלול ואנחנו בוחרים את התזמון. האם נצליח באמצע ירידה מהירה גם לזהות שאנחנו מתקרבים לסיבוב, גם להיערך אליו מבחינת המהירות ועמידת המוצא וגם ליישם את הטכניקה? ככל שנדע לבצע טכניקה בצורה זריזה יותר, כך גוברים הסיכויים שבאמת נשתמש בה נכון ברגע האמת בשטח.
זמן אימון מול זמן רכיבה
מאוחר יותר בספר אנחנו נדבר על תקרות זכוכית ברכיבה – הרגלים או טעויות שרוכבים נתקלים בהם אשר מונעים מאתנו להמשיך בגרף השיפור. מכיוון שאנחנו בפרק של העקרונות המנחים לפיתוח מיומנות, אני רוצה להקדיש כמה פסקאות לאחת הטעויות הנפוצות ביותר, הסתמכות יתר על ניסיון ושעות אוכף.
אני מאוד אוהב להקביל את עולם האופניים לעולמות אחרים כדי לתת דוגמא. בעיקר כי כשאנחנו מסתכלים על עולם שאנחנו פחות קשורים אליו רגשית, עקרונות הופכים להיות אובייקטיבים וקלים יותר להבנה. ברכיבה, או בכל תחביב שאנחנו מאוד אוהבים, מעורב הרבה אגו, אז בואו נתנתק ממנו לרגע ונדבר על נהיגה ונהיגת מרוצים.
את רישיון הנהיגה שלי הוצאתי בשנת 1997, מאז כמעט תמיד למעט השירות הצבאי היה לי רכב פרטי לרשותי. פיתחתי אהבה גדולה לנהיגה, השתמשתי ברכב בכל הזדמנות, טיילתי בכל הארץ וכיום מתוקף עבודתי בשטח במגוון אתרים אני נוהג מעל 40,000 קילומטרים בשנה.
צברתי ללא ספק ניסיון רב מאוד בנהיגה, הרבה מעל הממוצע הארצי. אני מרגיש שאני נהג מצוין, נכון שכולנו מרגישים כך?
עכשיו תארו לכם שמחר אני מחליט, עם כל הניסיון הזה על הכביש, להצטרף למרוץ מכוניות מקצועי. אני די בטוח ואני גם מניח שתסכימו איתי, שכל הניסיון הזה לא יעזור לי לנצח חבורת ילדים בני 20 שנוהגים 15 שנה פחות ממני אך מיומנים במסלול המרוצים.
איך יכול להיות ששנים של ניסיון מעשי יכולות להיות לחלוטין לא רלוונטיות למצב מסוים? כי מעולם לא בניתי את ארגז הכלים המתאים וגם אם צברתי ניסיון רב, הוא מוגבל. עכשיו, קחו את זה לרכיבה שלכם.
בדיוק באותה מידה, ייתכן שאתם רוכבים שנים – אך הסתפקתם במה שיש, לא השקעתם זמן בבניה של ארגז הכלים, לא פיתחתם מיומנות בצורה היררכית נכונה ולכן, צר לי לומר – ייתכן מאוד שהערך שאתם נותנים לניסיון שלכם, מופרז.
הנה סיפור אמתי מהדרכה שהעברתי בפארק במרכז הארץ לפני מספר שנים. יום אחד אני עונה לשיחת טלפון, בצד השני בחור שמתעניין בהדרכה פרטית לו ולחבר שרוכב יחד אתו.
"אני רוכב כבר כמה שנים, יש לי הרבה ניסיון ואני נכנס גם לסינגלים אך לאחרונה הצטרף אלי חבר והוא חדש בתחום, אני רוצה שהוא ייקח הדרכת טכניקה." כשאני שואל מה לגבי עצמו הוא עונה "אני גם אצטרף לשיעור, אולי אתפוס משהו על הדרך, אבל השיעור עצמו – בשביל החבר החדש בתחום, לא בשבילי".
לגיטימי ואפילו יפה להכניס חברים חדשים לתחום בצורה מסודרת ואחראית. נפגשנו בפארק של כפר סבא להדרכת יסודות וקצת עבודה על מסלול הפאמפטרק.
אני כבר ידעתי למה לצפות, אך החבר הוותיק היה מאוד מופתע לגלות בתום שעתיים בלבד של הדרכה – כי יש כמה מיומנויות שהטירון כבר עושה טוב יותר ממנו.
מדוע זה קרה? פשוט מאוד. הרוכב הוותיק הגיע עם ניסיון שכלל בעיקר הרגלים שגויים, והרוכב הטירון עם דף חלק. שנים של ניסיון לא רלוונטי היו צריכים להילחם במידע החדש אצל הרוכב הוותיק בעוד שאצל הרוכב החדש ההרגלים הנכונים נטמעו מיד.
אני רוצה להבהיר שוב- "רוכב טירון" אחרי שעתיים של הדרכה, הראה מיומנות גבוהה יותר מאשר רוכב שנמצא מעל חמש שנים בתחום. שעתיים!
לניסיון שתצברו מפשוט לרכוב בשביל הכיף יהיה אפקט חיובי אך מאוד מוגבל. לניסיון שתצברו מזמן ממוקד לאימוני טכניקה יהיה אימפקט משמעותי ומורגש כבר בטווח הקצר. אין תחליף לתרגול.
אם אתם מבין המודרכים שלי שקוראים וחושבים שהסיפור הזה נכתב עליכם, הוא קרה יותר מפעם אחת…
