ברכיבה על אופני הרים יש סיכון מובנה, רובנו כבר הכרנו אותו באמצעות מפגש עם הקרקע – ותכלס, אף אחד לא רוצה לסיים רכיבה עם פציעה.
תחושת הפחד יכולה להיות לנו לעמית או לאויב, השאלה באיזה שלב של הרכיבה אנחנו מזהים פחד, כיצד אנחנו מתייחסים אליו ומה אנחנו עושים על מנת להתגבר ולהמשיך הלאה. לקבלת ההחלטות שלנו בנושא השלכות רבות על ההנאה מהרכיבה כמו גם ההסתברות לפציעה, קראו הלאה ותבינו כיצד להגיע למצב שבו רוכבים ללא פחד.
כיצד הפחד משפיע עלינו לרעה?
מי מאתנו לא מכיר את התחושה של פניקה מתקרבת שהמחשבה העיקרית שמהדהדת בראש היא "או…שיט…". לרוב היא מופיעה לקראת קפיצה גדולה, בקטע תלול במיוחד או שתפסנו מהירות גבוהה יותר מזאת שאנו רגילים להתמודד איתה.
כשהמצב לא מוכר, רחוק מגבולות המעטפת שלנו וברור לנו שטעות תביא תוצאות כואבות, אנחנו בדרך כלל מתחילים לפחד. אותה תחושת פניקה גורמת למבט שלנו להיסגר, פוגעת בהתמקדות שלנו בדברים הנכונים והופכת את הגוף שלנו לנוקשה ומושפע מכל כפל קרקע וחריץ שלרוב לא מזיזים לנו – למעשה אנחנו הופכים להיות רוכבים מסוכנים, ללא שליטה שרק מחריפה את הבעיה עד להתרסקות שנראית בלתי נמנעת… האמנם?
היתרונות של רכיבה רגועה
כשאנחנו רוכבים בתוך המעטפת המוכרת לנו אנחנו רגועים יחסית, קוראים את השטח, ומאפשרים לגוף את גמישות הנדרשת כדי להגיב ולהקפיד על טכניקת בסיס נכונה ושליטה במהירות. במצב כזה, גם הפתעות קטנות לא יפריעו לנו, והתחושה תהיה של זרימה והנאה מהרכיבה – אז ברור שאנחנו מעדיפים לרכוב ללא פחד. כאן הייתי מבקש שתעשו שינוי מחשבתי ובמקום שתגידו לעצמכם שעדיף לרכוב ללא פחד – תגידו שחייבים לרכוב ללא פחד! הרי שאם רכיבה כזו בטוחה יותר ומהנה יותר, למה להתפשר?
כיצד מגשרים על הפער?
אז אם אנחנו לא מפחדים באזור הנוחות שלנו, ומפחדים כשאנחנו מנסים לפרוץ את המעטפת, איך עוברים מאחד לשני? הנחת היסוד המקובלת היא שאם תמיד נרכב בתחום הנוחות שלנו, לא נשתפר – יש בכך אמת מסוימת, אך הרבה יותר מיתוס. הנה כמה עקרונות שאם תקפידו עליהם, תוכלו גם לשפר יכולות וגם לשמור על זרימה, בטיחות והנאה.
1. החליפו אומץ בהבנה: קחו לדוגמה קפיצה של דרופים. אני אישית לא מעריץ גדול של גישת "מה שיהיה יהיה ויאללה בלאגן", סיכויי ההצלחה שלכם מאוד רנדומליים. אם אתם מגיעים לאלמנט שאתם מפחדים ממנו, נסו להבין למה? האם חסרה לכם טכניקת בסיס מסוימת? אולי לא עשיתם אף פעם משהו בקנה מידה קרוב או דומה? אולי אתם לא מצליחים להבין את הקו שצריך לקחת? כדי לבצע אלמנט בהצלחה צריך להבין מה לעשות. לא הבנתם? אל תעשו! לא עשיתם? לא נורא, ביטלתם אלמנט אחד שהייתם רוכבים עם פחד ותגיעו אליו יותר מוכנים בהמשך.
2. עקביות בהצלחה יוצרת ביטחון: אני אוהב את הדוגמה של הדרופים כי זו טכניקה ממש פשוטה ובסיסית אבל רוכבים רבים נכשלים בה בגלל פחד, אז נישאר איתה גם לסעיף הזה. אם עברתי בהצלחה דרופ של 50 ס"מ פעם או פעמיים, זה לא אומר שאני עכשיו מסמן V ועובר לקפוץ מטר. הפער הגדול בין האלמנטים ותחושת הסכנה יגרמו לי שוב לרכוב עם פחד. הדרך הנכונה היא לחזור על הדרופ הקטן יותר שוב ושוב, לא שלוש או ארבע פעמים אלא יותר לכיוון של חמישים או מאה פעמים. עד שהוא מרגיש לכם כמו חלק טבעי וחלק מהרכיבה. כשתדעו למה לצפות בכל פעם שאתם מגיעים לדרופ זה יהיה מתוך תחושה של עקביות ולא של הצלחה חד פעמית, ומשם הדרך להוסיף עוד קצת גובה או להגדיל מעט את האתגר הופכת הרבה יותר פשוטה.
3. שליטה במהירות ( מכורי Strava או רייסרים מקצועיים – הסעיף הזה לא בשבילכם): כשאנחנו רוכבים במהירות נוחה, אנחנו יכולים להביט על הסביבה, לבחור קוים ולזרום בצורה טובה. מהירות גבוהה מדי מלחיצה ושוב סוגרת את המבט והופכת את הגוף נוקשה – אם אתם מרגישים את הפניקה מזדחלת ברכיבה בשביל, הורידו מעט קצב, הרחיקו את המבט קדימה יותר ומצאו את הזרימה מחדש. הקפדה על מבט פתוח קדימה וגוף רגוע תהפוך אתכם לרוכבים הרבה יותר מהירים מסתם להיכנס לסינגל ב"רבאק".
4. הקפדה על טכניקת בסיס: ספוילר, הרבה מהפוסטים בבלוג ההדרכה לסעיף הזה, כי אם אין לנו טכניקת בסיס טובה, שום דבר לא יעבוד כמו שצריך. עמידת מוצא מוקפדת ( עקבים נמוכים, משקל על הפדלים, ידיים קלות, מרפקים כפופים), מבט מנחה גוף ושליטה במהירות כפי שהוזכר מעלה. בלי משולש השליטה הזה של עמידה / מבט / מהירות יהיה קשה מאוד להתקדם.
להרחיב את המעטפת, לא לפרוץ את הגבולות
אם לסכם את המאמר כדי לעשות את הכל קצת יותר פשוט – אנחנו רוצים תמיד לרכוב בלי פחד, ליהנות ולזרום. עדיין יהיה לנו את הסיכוי של נפילה אקראית, אך אם תקפידו על העקרונות הנ"ל, תיהנו יותר ותיפצעו פחות, בוודאות. הרעיון הוא פשוט, אל תנסו לפרוץ את מעטפת הביצועים באקטים הרואיים ואקסטרימיים, בנו יכולות בהדרגה ובאופן חכם, הקפידו לרכוב בלי פחד, תרגלו טכניקות בסיס והשיפור יגיע מעצמו.
